החלטה בתיק ת"א 35054-11-11

 בפני בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 9.12.10 לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

א. עובדות המקרה

המבקש, יליד 1948, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו נהג משאית. ביום 16.1.09 במהלך עבודתו פגעה בו מלגזה עם משטחים כבדים והוא נפגע לטענתו ברגליים ובגב.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה  (להלן: " הועדה") ביום 9.5.10 אשר קבעה, כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה והועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.10 קבעה, כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. על קביעה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין קבע, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה ועל כן הוא דחה את הערעור.

ב. נימוקי הבקשה

לטענת ב"כ המבקש, בועדה הראשונה היו חילופי דברים בינה לבין שניים מחברי הועדה, ללא קשר למקרה דנן. בעקבות כך הופסקה פעילות הועדה והמבקש זומן לועדה בהרכב אחר, אשר לטענת ב"כ המבקש הושפעה מהרכב הועדה הראשונה. בנוסף טען המבקש, כי בית הדין האזורי לעבודה לא דן בפרמטרים של קשר סיבתי וסמך את פסק דינו בכך שאין לתובע זכות לטעון טענות שברפואה. לטענת המבקש, אמנם יש זהות בין האיברים שנפגעו בתאונה לבין האיברים שכביכול התלונן לגביהם בעבר, אך הטריגר שגרם לתובע להיות משותק היא התאונה ולא מחלה ועל כן כדי לבדוק את הקשר הסיבתי עובדתי-משפטי מתבקש בית משפט למנות מומחים, אליו לא התייחסו הועדות ובית הדין לעבודה. המבקש צירף מסמך מיום 18.10.09 שם נרשם, כי מדובר בבעיה פוסטראומטית בלבד. לטענת המבקש מחלה מתפתחת באופן הדרגתי ואילו נזקיו הם תוצאה של אירוע פתאומי שבעקבותיו הופיעו הנזקים שהלכו והחמירו בשתי רגליו. לטענת המבקש מדובר במקרה של גולגולת דקה.

עוד הוסיף המבקש, כי חלק מהאזורים שנפגעו כגון עקב אכילס ורגל ימין באזור הקרסול הינם "אזורים חדשים" שנפגעו בתאונה וגם תלונותיו בעבר על כאבי גב היו כלליות ולא מנעו ממנו לעבוד עבודה פיזית קשה, כך שאין בין תלונותיו בעבר לבין מצבו כיום דבר. לפני התאונה המבקש לא צלע ולא סבל מחוסר יציבות דבר אשר החל רק לאחר התאונה.

לטענת המבקש, מאחר ובמסמכים הרפואיים אין אבחנה האם מדובר בטראומה או במחלה, יש מקום להתיר למבקש הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחים שיקבעו האם מצבו של המבקש הינם תולדה של טראומה או מחלה.

ג. תגובת המשיבה

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות, שכן לא מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור. המבקש אף לא הצביע על פגם אשר נפל בעבודת הועדות על כן, אין להתיר במקרה דנן  הבאת ראיות לסתור.

עיניינו של המבקש נדון ונבחן על ידי 3 ערכאות שונות במסגרת הליכי המל"ל ובית הדין האזורי לעבודה, אשר קבעו כולם כי אין קשר סיבתי בין מצבו של המבקש לבין פגיעתו הנטענת וכי לא נותרה לו נכות צמיתה הקשורה לפגיעתו הנטענת. כל התיעוד שצורף תומך במחלה ניוונית שאינה קשורה לפגיעתו הנטענת ואין בתיעוד הנ"ל דבר חדש או שונה שלא הובא כבר בפניי הועדה במסגרת ההליכים במל"ל.

ד. דיון

1. לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

2. בפתח הדברים יצוין, כי אין לקבל את טענת ב"כ המבקש, כי חילופי הדברים לכאורה בינה לבין חברי הועדה (שהדיון בה הופסק לטענת ב"כ המבקש) הם אשר השפיעו על קביעת הועדות שמונו לאחר מכן, הן משום שגם לשיטתה שונה הרכב הועדה והן משום שפרוטוקול הועדה הרפואית ופרוטוקול הועדה לעררים היה מפורט, מנומק והתייחס עניינית לתלונות המבקש, עיון במסמכים הרפואיים ובדיקתו.

3.      כאמור, בכל אחת מהועדות המבקש היה מיוצג, הוא פירט תלונותיו, הוא נבדק, חברי הועדה עיינו בתיקו הרפואי ורק לאחר מכן הם קבעו, כי המבקש סובל ממחלת הנוירון המוטורי או פוליניורופטיה כרונית ואין בין מצבו לבין התאונה קשר סיבתי.

4.      הועדה הרפואית לעררים פירטה, כי בתיקו הרפואי מקופת חולים מאוחדת יש תיעוד לכך שביום 23.10.08 נבדק המבקש על ידי אורטופד אשר מצא דרופ פוט חלקי של רגל ימין שממנו הוא סובל 4 חודשים לפני וחולשה קלה במפרקי ירכיים דו צדדי. עוד ציינה הועדה כי " לפני כן ב-11.4.08 צוין בתיקו הרפואי כאבחנה של חשד לפולינוירופטיה רגל ימין. כמו כן, עוד ב- 2008 ו-2007 כאבי גב". 

לפיכך, קבעה הועדה כי " בהתאם לממצאי הבדיקה הגופנית וממצאי בדיקת MRI ומסמכיו הרפואיים טרם התאונה הועדה קובעת שאין קשר בין הסימנים הנוירולוגיים של התובע לתאונה הנדונה".

5. במקרה שבפניי, ועדות המל"ל קבעו, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה וכי מצבו נובע מתחלואיו עובר לתאונה, כפי שבא לידי ביטוי בתיעוד הרפואי ובבדיקות העדכניות.

6. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על הקביעות הרפואיות של ועדות המל"ל ו/או על החלטות של בית הדין האזורי לעבודה, גם אם הקביעות הללו אינם לשביעות רצון מי מהצדדים. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית ו/או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509). נטל ההוכחה להתקיימות נסיבות יוצאות דופן הוא על המבקש להביא ראיות לסתור. המבקש לא הצביע על פגם מהותי ו/או טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים המצדיקים הבאת ראיות לסתור כפי שנקבע בפסיקה. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם בית הדין לעבודה התייחס בהרחבה בפסק דינו לעובדה שלא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה.